פסק-דין בתיק ע"פ 9565/05

1.         ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל) מיום 16.6.05 בת"פ 3889/03, בגדרו הורשעה המערערת בקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק או חוק העונשין). על המערערת הושתו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וכמו-כן הופעל נגדה בחופף עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים, אשר הוטל עליה בתיק קודם. בנוסף, נגזרו על המערערת 6 חודשי מאסר על תנאי, אם תעבור בתוך 3 שנים עבירת מרמה או הונאה, לרבות ניסיון לעבור אחת מהן.

כתב האישום

2.         מהות המעשים בגינם הורשעה המערערת בעבירה של קבלת דבר במרמה, היא הצגת מצג שווא בדבר היותה אחות מוסמכת בעלת רישיון לעסוק בסיעוד, העסקתה כאחות המבצעת ביקורי בית על-סמך מצג זה ורישום כוזב בדוחות פיקוח.

3.         על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, סמוך ליום 23.10.01, במסגרת ראיון עבודה אצל דינה אור-צ'ילג, מנהלת חברת "דינה קר" סיעוד כח אדם בע"מ (להלן - דינה קר או החברה), טענה המערערת כי היא אחות מוסמכת וכי יש בידה רישיון לעסוק בסיעוד כאחות מוסמכת. באותו מעמד, כך נטען, מסרה המערערת מסמך קורות חיים, בו רשום כי היא אחות מוסמכת בעלת ותק של 11 שנים בארץ ועל-סמך מצג זה הועסקה ב"דינה קר" כאחות המבצעת ביקורי בית, בידעה כי הפרטים שמסרה בשקר יסודם (להלן - האירוע הראשון).

            על-פי כתב האישום, המערערת מעולם לא נרשמה בפנקס המורשים לעסוק בסיעוד לפי תקנות בריאות העם (עוסקים  בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט-1988, ותקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981.

בכתב האישום נטען עוד, כי ביום 11.2.02, או בסמוך לכך, במסגרת תפקידה כמבקרת בית ב"דינה קר", רשמה המערערת בדוחות פיקוח מקצועיים, כי ביצעה ביקור בית אצל החולים ק' ו-מ'. נטען כי בדוחות אלו תיארה המערערת את הופעתם החיצונית של החולים, את מצבם התזונתי ואת התרשמותה הכללית לגביהם, כל זאת בידיעה שהחולים כלל לא נמצאו בביתם (להלן - האירוע השני).

ההליך בבית-משפט קמא

4.         בתשובתה לאישום הודתה המערערת בכך שמעולם לא נרשמה בפנקס המורשים לעסוק בסיעוד, ואף הורשעה בעבר ביחס לכך. אולם, לגרסת המערערת, בראיון העבודה בחברת "דינה קר" היא לא טענה כי יש בידה רישיון לעסוק בסיעוד כאחות מוסמכת, אלא כי היא אחות מוסמכת מכוח דיפלומה מבריה"מ, אותה הציגה. לדברי המערערת, במסמך קורות החיים אותו הציגה אמנם נרשם כי היא אחות מוסמכת בעלת ותק של 11 שנים בארץ, אך לא נרשם כי היא בעלת רישיון עבודה בארץ. המערערת הדגישה בתשובתה לאישום, כי התפקיד אותו מילאה בחברת "דינה קר" לא כלל שום היבט רפואי. אשר לעניין דוחות הפיקוח הנזכרים באירוע השני, לטענת המערערת היא הייתה אמורה לבצע בדיקה אדמיניסטרטיבית אצל אותם חולים ורשמה כי ביקרה אותם, אף על פי שלא עשתה כן בפועל. לדבריה, כלל לא ידעה כי אותם חולים לא היו בביתם.

5.         לאור תשובתה של המערערת לאישום, יריעת המחלוקת, כפי שהגדירה בית-משפט קמא, נסבה בעיקר על התקיימות עובדות האירוע הראשון. לאמור, כיצד הציגה עצמה המערערת בראיון העבודה שנערך לה על-ידי גב' דינה אור-צ'ילג (להלן - דינה), מנהלת חברת "דינה קר". בין הראיות אשר הוצגו בפני בית-משפט קמא לצורך בירור שאלה זו היו עדותה של דינה מן הצד האחד, וגרסתה של המערערת מן הצד השני.  

6.         בית-משפט קמא ביכר את עדותה של דינה על-פני "עדותה המתחכמת" של המערערת, וקבע כממצא עובדתי כי המערערת יצרה מצג, הן באמצעות דבריה והצגת קורות החיים במהלך ראיון העבודה והן באמצעות הצגת מסמכים נוספים בפני דינה, לפיו היא מורשית לעבוד כאחות מוסמכת בישראל, מצג כוזב לאור העובדה שהמערערת חסרת רישיון ותעודה ממשרד הבריאות בארץ.

בית-משפט קמא דחה את טיעונה של המערערת, לפיו היא רואה את עצמה אחות מוסמכת מכוח הדיפלומה הסובייטית שברשותה וקבע כי מתקיים גם היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בעבירת קבלת דבר במרמה. זאת, בין השאר, לנוכח העובדה שהמערערת כבר הורשעה בעבר בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובשימוש במסמך מזויף (צילום תעודה מזויפת המעידה כביכול על רישומה כאחות מוסמכת) ונגזר דינה, כשלושה חודשים בלבד לפני ראיון העבודה בחברת "דינה קר" (ת"פ 4421/00). בית-המשפט קבע, כי "מחומר הראיות, ובמיוחד המסמכים והתשובות שנתנה הנאשמת בעדותה, הן במשטרה והן בבית המשפט, לא יכול להיות ספק באשר ליסוד הנפשי של הנאשמת המבטא את העלמת העובדה, שאין לה רישיון ישראלי, לפיו הינה אחות מוסמכת" (הכרעת הדין, בעמ' 43).

בית-המשפט קבע גם, כי במצג הכוזב אותו יצרה, שללה המערערת את חופש הבחירה בהחלטה אם להעסיקה, והשיגה יתרון בעצם קבלתה לעבודה כאחות מוסמכת. בית-המשפט ציין, כי על-פי עדותה של דינה, אילו המערערת הייתה מציינת בראיון העבודה שהיא לא אחות מוסמכת, ייתכן והייתה מתקבלת לעבודה, אך על תקן של "בקרית" - תפקיד שונה מהתפקידים אותם ביקשה לאייש באותה עת (אחות מוסמכת או עובדת סוציאלית), ואשר מחייב פיקוח רב יותר עליה ועמידה בקורס בקריות. בית-משפט קמא לא קיבל את טענת המערערת, לפיה המשרה בה הועסקה אינה דורשת השכלה של אחות מוסמכת ולכן לא נגרם לחברה נזק בשל העסקתה, בנמקו כי אמונת המערערת לפיה לא יגרם נזק לחברה אינה מכשירה את אמצעי ההטעיה הפסול בו השתמשה והמצג אותו יצרה בראיון.

לאור כל זאת, בית-משפט קמא קבע כי המערערת ביצעה עבירה של קבלת דבר במרמה, כמיוחס לה באירוע הראשון בכתב האישום.  

7.         אשר לאירוע השני, בית-משפט קמא קבע, כי לאור הודאת המערערת בכתיבת דוחות הכוללים מידע לא נכון ביודעין (בדבר ביצוע ביקורים בבתים של חולים, בעת שלמעשה החולים כלל לא היו בבתיהם), התקיימו במערערת היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הנדרשים לשם הרשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה. הווה אומר, המערערת מילאה דוחות לפיהם ביצעה עבודה, שעה שלא עשתה כן, ועל סמך זאת קיבלה משכורת מלאה.

8.         בגין העבירות בהן הורשעה נגזרו על המערערת העונשים שצוינו בפתח פסק דין זה.

טענות המערערת

9.         ערעורה של המערערת מופנה נגד הרשעתה בגין שני האירועים הנזכרים בכתב האישום, ולחלופין נגד העונש שהוטל עליה.

10.       בפרק הרקע שבהודעת הערעור מציגה עצמה המערערת כקורבן של "סדרה של טעויות מצערות", כהגדרתה. לדבריה, לאחר עלייתה ארצה מאוקראינה, שם עבדה כאחות ראשית במחלקה כירורגית בבית-חולים, הציגה את תעודותיה המקצועיות מבריה"מ לשעבר בפני הגופים המוסמכים בישראל, ולאחר שעברה קורס השלמה, זכתה לתעודה זמנית לעסוק בסיעוד בארץ. לטענת המערערת, משך 11 שנים היא עבדה בארץ כאחות, במספר מקומות, עד אשר התברר לה לתדהמתה כי היא אינה רשומה במשרד הבריאות כאחות. את הרשעתה הקודמת בת"פ 4421/00, על-פי הודאתה, הסבירה המערערת בכך שהסנגוריה הציבורית, אשר ייצגה אותה, לא טרחה לחקור את העניין והמליצה לה להודות.

            כבר כאן נאמר, כי מטבע הדברים אין בכוונתו להידרש במסגרת ערעור זה לבחינת נכונות הרשעתה של המערערת על-פי הודאתה במסגרתו של ת"פ 4421/00, אשר אינו בא בגדרו של הערעור שלפנינו.

11.       לגופם של דברים, לעניין האירוע הראשון הנזכר בכתב האישום, טוענת המערערת כי יצאה שגגה תחת ידיו של בית-משפט קמא במספר נקודות, אותן נמנה להלן.

הנקודה האחת נוגעת לתפקידה של המערערת בחברת "דינה קר". לטענת המערערת, היא פנתה לחברה בעקבות מודעת דרושים לתפקיד של בקרית, שמהותו עריכת ביקורת על עבודתם של אלו המסייעים לזקנים סיעודיים ובחינת מצבם של האחרונים, ושימשה בתפקיד זה בלבד. לדברי המערערת, התפקיד אותו מילאה בחברת "דינה קר" לא הצריך ידע רפואי ולא היה כרוך ברישיון לעסוק כאחות, כעולה מנוסח המודעה שפורסמה, ואשר לא הוצגה בפני בית-משפט קמא. לאור זאת, לשיטת המערערת, היה על בית-משפט קמא לקבל את גרסתה, לפיה היא לא הציגה עצמה כאחות מוסמכת, אלא אך כאחות בעלת דיפלומה מבריה"מ ובעלת ניסיון מעשי בעבודה כאחות, ומכאן כי לא התקיים יסוד המרמה. לדידה של המערערת, שגה בית-משפט קמא בהעדיפו את עדותה של דינה, אשר הנה בעלת אינטרס בתוצאת ההליך כמי שהעסיקה את המערערת ללא בדיקת רישיונה לעיסוק כאחות מוסמכת, שעה שהרישיון מהווה, לדברי דינה עצמה, דרישה בסיסית לתפקיד אותו מילאה המערערת בחברה.

הנקודה השנייה נוגעת לקבלת הדבר, היינו התוצאה הנדרשת בעבירה בה הורשעה המערערת. לטענת המערערת, לא ניתן לבסס על דבריה של דינה, לפיהם אלמלא הציגה עצמה המערערת כאחות מוסמכת היא לא הייתה מתקבלת כלל לעבודה או שהייתה מתקבלת לעבודה כבקרית בלבד, את התקיימות התוצאה של קבלת דבר, היינו עצם קבלתה לעבודה. זאת, לטענתה, משום שלדברי דינה עצמה אין כל הבדל מהותי בין עבודתה של אחות מוסמכת לבין עבודתה של בקרית, וכי ניסיונה והכשרתה של המערערת התאימו לתפקיד של בקרית. המערערת מוסיפה וטוענת, כי לאור העובדה שהיא הרוויחה בעבודתה בחברה שכר מינימום, אין לומר שהיא קיבלה רווח כספי כתוצאה מהצגתה כאחות מוסמכת. עוד היא טוענת, כי דינה יכלה לדרוש ממנה בכל עת להציג את תעודת האחות שברשותה, וכי דווקא לדינה היה יתרון בהצגתה כאחות מוסמכת, שכן הדבר חסך פיקוח נוסף על עבודתה.